החלטה בתיק בש"א 175245/07

1.         המבקשים הגישו בקשה לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהם בהתאם לתקנה 519 לתקסד"א.

2.         עסקינן בתביעה שהוגשה בחודש יוני 2007 על סך 1,449,902 ש"ח, שעניינה סך של 700,000 ש"ח שהועבר בשנת 1996 לב"כ הנתבעים (להלן:"המבקשים"), כתנאי למתן רשות להתגונן לתובעת (להלן:"המשיבה") מפני תביעת הנתבעת 1 נגדה, מכוח החלטת ביהמ"ש העליון.

נטען, כי על אף שבהמ"ש המחוזי דחה במלואה את תביעת נתבעת 1 נגד המשיבה, טרם השיבו המבקשים את הפיקדון הנ"ל למשיבה. 

3.         בבקשה דנן, המבקשים טוענים, כי המשיבה, עפ"י הצהרותיה היא, רוקנה מנכסיה לפני שנים ואין לה רכוש או זכויות.

בנוסף לכך, המשיבה אף אינה משלמת למבקשים את ההוצאות שנפסקו כנגדה במסגרת ההליכים השונים שהתקיימו בין המבקשים והמשיבה בערכאות השונות. המבקשת מוסיפה וטוענת כי בכתב התביעה לא צוינה כתובתה של המשיבה, כנדרש בתקנה 9 (2) לתקסד"א, אלא רק כתובת באי כוחם. כן נטען כי מדובר בתביעת סרק ובטענות העומדות בסתירה לפסקי דין והחלטות חלוטים של ביהמ"ש העליון.

4.         מנגד, טוענת המשיבה כי המבקשים פועלים בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט.

מחד - הם מחזיקים בכספים ניכרים השייכים למשיבה מאידך -  טוענים הם כי אין למשיבה כספים, כאשר ברור כי מי שגרם למצב זה הם המבקשים, אשר מסרבים לשחרר את כספי המשיבה.

לטענת המשיבה, התביעה הוגשה בתום לב וכי סיכויי התביעה גבוהים. לעומת זאת, סיכויי ההגנה אינם טובים וחסרון הכיס שנגרם למשיבה נגרם ע"י התנהגות המבקשים, שלא קיימו התחייבויותיהם כלפיה ועיכבו תשלומים. המבקשים אוחזים שלא כדין בכספים ניכרים השייכים למשיבה, ואף טוענים בחוסר תום לב כי למשיבה אין כספים. לפיכך, ברור כי הבקשה הוגשה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של המשיבה ולהכשילה.

המשיבה מציינת בסעיף 22 לבקשה את כתובתה ומציינת כי ביהמ"ש יעתר לבקשה למתן ערובה להבטחת הוצאות רק במקרים חריגים וקיצוניים והמקרה דנן אינו עונה על תנאי זה.

לחלופין, טוענת המשיבה כי התחייבות  חברת האם של המשיבה, החברה הציבורית כור תעשיות בע"מ, הינה "ערובה מספקת" כנדרש בסעיף 353 א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 ומצוין כי הצעתם למבקשים ברוח זו, נדחתה. 

5.         בתשובה לתגובה מוסיפים המבקשים וטוענים כי הסיטואציה בה יהא על המשיבה לשלם למבקשים את הוצאות הדיון הינה כאשר טענות המשיבה כי בידי המבקשים פיקדון השייך לה , תידחינה ובמקרה כזה, אין עוד כל פיקדון שממנו יוכלו המבקשים להיפרע. 

המבקשים מציינים כי הם עומדים על כך שהערובה שתופקד ע"י המשיבה, תהיה בדרך של הפקדת כספים במזומן בקופת ביהמ"ש, או של הפקדת ערבות בנקאית אוטונומית הואיל וכור לא פרעה ערבות שלה שניתנה לפירעון התחייבויות של המשיבה בהליך קודם.  

המבקשים טוענים כי המשיבה לא הכחישה בתגובתה את טענות המבקשים בדבר חוסר הסולבנטיות המוחלט של המשיבה, ואת טענות המבקשים כי אין למשיבה כספים ו/או נכסים מהם הם יוכלו להיפרע, במידה והתובענה כנגדם תידחה. כן נטען כי פסה"ד בע"א 2799/91 שומט את הקרקע מתחת לתביעת הסרק של המשיבה.

6.         לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש מקום לקבל את הבקשה.

א)                  תקנה 519  (א) לתקסד"א קובע:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע".

סעיף 353 א' לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 קובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

סעיף זה למעשה יוצר סמכות מקבילה לבית המשפט, להורות על חיוב תובע בהפקדת ערובה על פי תקנה 519 לתקסד"א.